 | | אריק רייכמן |
אריק רייכמן מנהל את תנובה מאז משבר הסיליקון בסוף 1995 ובצד פעולות לקידום האגודה, הוא מוביל אותה לזיהוי מדויק של הבעלים ובהמשך להפרטת תנובה ולהנפקתה בבורסה. התהליך התחיל ב"ועידת יגור" בנובמבר 1999 שם נקבעו, בהסכמה כללית, "יחידות ההשתתפות" של כל אחד מהבעלים. 50% מהערך היה על עצם החברות בתנובה ו-50% נקבעו על פי היקף המכירות שהתבצעו דרך תנובה ונגבה עליהן הון מניות. באופן טבעי רוב הבעלות מתרכזת באגודות של יצרני החלב שבשבילם תנובה הייתה הצינור היחידי לעיבוד החלב הגולמי ולשיווקו. הקיבוצים יצרני החלב, מחזיקים מעל לארבעים אחוז מכלל תנובה. בראש רשימת הבעלים עומדים כעשרה מושבים ותיקים שהם גם יצרני חלב גדולים (באר טוביה, כפר ויתקין, כפר יחזקאל, כפר יהושע ועוד - שיש להם עד אחוז אחד מתנובה). הקיבוץ הראשון בבעלות הוא כנרת. ממוצע הבעלות של הקיבוצים הוא כ-0.2%. המתווה הסופי של ההפרטה עדיין לא ברור, הרבה ערפל קיים מסביב, אך מדברים על הפיכת תנובה ל"חברה בע"מ", בהמשך הנפקה בבורסה של 10% מערכה ועוד 20% יימכרו למשקיע פיננסי. יו"ר תנובה, נפתלי בן סירא מכפר ויתקין, הגדיר את מטרות ההנפקה: · קביעת שיווי השוק של החברה. · הגדלת ההון העצמי של תנובה. · העברת כסף לבעלי החברה. כמה יקבל משק ממוצע מהנפקת תנובה? האם יש בסכום הזה כדי לטפל באחת מבעיות היסוד שלו? נעקוב אחר קיבוץ "עין הגבעה", קיבוץ קשה יום שמייצר חלב ויש לו קושי בפתרון בעיית הפנסיה של חבריו. נניח שתנובה שווה שש מאות מיליון דולר וחלקו של הקיבוץ שווה 0.2% מהבעלות. נעשה חשבון משותף הכולל את ההכנסות וההוצאות (באלפי שקלים) של ההנפקה בתנובה ונגיע ליתרה נטו שנשארת בקיבוץ "עין הגבעה" לפתרון בעיותיו הגדולות: · הכנסות הנפקה - 30% מערכה המשוער של תנובה - 810 מיליון ₪. · חלקו של קיבוץ "עין גבעה" - 0.2% (מניותיו בתנובה מ-810 מיליון = 1,620 מיליון ₪. · הוצאות: 25% תשלום למדינה בגין הסדר הקיבוצים, 10% הקצאת מניות לעובדי החברה, 10% עלויות הנפקה, עו"ד, יועצים וכו', מס ערך על ההנפקה (בערך 10%) - כל אלו אלו ירדו מהסכום שיקבל הקיבוץ. לכך יש להוסיף עוד 30% מהיתרה שנשארים בתנובה. סיכום: בחלקו של הקיבוץ יישארו כ-500 אלף ₪. תגידו אתם כמה פנסיה אפשר לקנות ב-500,000 שקל שקיבוץ "עין הגבעה" יקבל מהנפקת תנובה. תנובה ויצרני החלב ענף החלב בישראל הוא הענף היציב והרווחי ביותר בכלכלה של ההתיישבות החקלאית בישראל. בחלק ניכר מהמשקים מהווה הענף משענת מרכזית בכלכלה של היישוב וכל פגיעה בו מסכנת את קיומו. רפת החלב פרוסה בכל רחבי הארץ. 215 קיבוצים (מתוך 280 הקיבוצים) הינם בעלי מכסת חלב וב-130 מושבים יש רפתות משפחתיות. ענף החלב הוא כמעט היחידי שנשאר ענף מתוכנן שהמדינה מעורבת בו מאוד בגין המיוחדות הגדולה שלו. כך מקובל ברוב ארצות העולם המערבי ושם היקף התמיכות בענף גדול לאין שיעור מזה הקיים בישראל. התכנון בענף מתבסס על מספר מרכיבים: · מכסת חלב ארצית הנגזרת מהיקף צריכת החלב השנתית החזויה- בשנים האחרונות כ-1.150 מיליארד ליטר. · מכסת חלב פרטנית לכל יישוב- נקבעת כל שנה מחדש - מכסת קיבוץ ממוצע, מעל לשלושה מיליון ליטר. · מחיר חלב ("מחיר המטרה") מפוקח. הוא נקבע על ידי הממשלה על פי סקר הוצאות הרפת ומתעדכן מדי שלושה חודשים - כיום הוא כ-1.75 שקל לליטר. - - קיים גם פיקוח ממשלתי על מוצרי חלב חיוניים. · מכסי מגן המקטינים יבוא של רוב מוצרי החלב. · תנובה - מחלבת עוגן מרכזית הקולטת את מרב החלב הגולמי ומווסתת את העודפים בענף. הרפת הישראלית נמצאת בעיצומן של השקעות עתק (כשני מיליארד שקל) בסיוע המדינה, לשדרוג הענף ולהתאמתו לדרישות איכות הסביבה. ענף רפת החלב שלנו עשה קפיצת מדרגה באיכות החלב ונחשב לאחד הטובים ביותר בעולם בתוצאות המקצועיות שלו, אך בעיקר בזכות המבנה הארגוני הקואופרטיבי: שלוש אגודות של רפתנים - התאחדות מגדלי בקר, החקלאית (רפואה וטרינרית) ושיאון (להזרעה מלאכותית) - מבנה קואופרטיבי מלא השורד ואף מתחזק במשך מאה שנות חקלאות בארץ ישראל. מחיר החלב הוא כאמור, מחיר חלב ממוצע ולכן יש רפתות יעילות שמצליחות גם להרוויח (בהן רוב הרפתות הקיבוציות) ויש רפתות שאינן מכסות את כל הוצאותיהן ובעיקר הוצאות ההון וחלק מהוצאות העבודה. הערך המוסף של הרפת, הכולל את התמורה לעבודה, כלליות והון, הוא כשבעים אגורות לליטר וביחד עם הבשר והמספוא הצמוד - הוא מגיע לכ-2.5 מיליון שקל לקיבוץ לשנה. לא פלא שרבים הקיבוצים המבססים את פרנסתם, בעיקר על ענף החלב. הערך המוסף של הענף כולו מתקרב למיליארד שקל לשנה (לעומת רווח של 150 מיליון בתנובה שמהם מחולקים לבעלים רק שלושים מיליון) והוא כולל גם את השירותים המקצועיים של הענף שניתנים על ידי אגודות רפתנים ואחרים. בנוסף לכך יש אלפי עובדים בתעשיית החלב ובמפעלים הקשורים אליה. תנובה מהווה עוגן חיוני ביותר לקיומו ולהתפתחותו של הענף: היא קולטת כ-80% מכלל החלב הגולמי, מחזיקה שני מתקני ייבוש (ברחובות ובתל יוסף) - לוויסות עודפי החלב בסופי שבוע ובין עונות השנה, לוקחת אחריות על הובלת הענף ויש לה תרומה מכרעת למקומו החשוב של הענף בכלכלה של היישובים הכפריים. ניתן לומר באופן ברור שללא התייצבותה של תנובה לצד יצרני החלב, לא יתקיים בישראל ייצור חלב בעל משמעות. מה הסכנות של הנפקת תנובה? ענף החלב עובד בסביבה עסקית שונה לחלוטין מהמקובל בשוק החופשי. יש בו "תכנון": מעורבות ממשלתית עמוקה, מגבלות על חופש העיסוק, מטרות לאומיות שפוגעות ביעילות הייצור ועוד. לפיכך כאשר תונפק החברה היא תיאלץ לשנות את כללי התנהלותה ולהתאים אותם לדרישות הרשות לניירות ערך שמגינה על ציבור המשקיעים. הבעלים, יצרני החלב, יחשבו כבעלי עניין ושליטה וכל עסקה אתם תדרוש התייחסות מיוחדת של אסיפת בעלי המניות ואף אישור מיוחד של הרשויות. התכנון בענף החלב יבוא בהכרח אל קצו וכך ייפגע אנושות ייצור החלב בישראל: · בעלי המניות החדשים רוצים ובצדק, רווח יותר גדול וערך מניה עולה. הדרך העיקרית להשגת יותר רווחיות לתנובה היא (בהיעדר אפשרויות צמיחה) הורדת מחיר החלב ליצרנים. הורדה של 10% במחיר החלב שווה ל-200 מיליון שקל לשנה. כל קיבוץ יפסיד כ-600,000 שקל לשנה - יותר ממה שיקבל מהנפקה חד פעמית. · תנובה תקלוט חלב רק מחלק מהיצרנים - מאלה שיהיו גדולים, יעילים ואיכותיים. השקעה של מאות מיליונים ברפתות קטנות ורחוקות, תרד לטמיון ואתה פרנסתם של חקלאים ויישובים רבים. · המחיר העולמי של הגבינות הקשות, החמאה והחלב העמיד, נמוך באופן ניכר ממחירו בישראל. בשם הגידול ברווחיות, ילחצו בעלי המניות בתנובה להפסיק לייצר אותם בארץ ולקנות בניו זילנד בחצי מחיר. ייצור החלב בישראל יקטן עד מאוד ומאות רפתות ייסגרו. · תנובה תפסיק להיות הווסת של הענף ולא תעסוק בייבוש חלב ובשחזורו בעונות אחרות. הרבה יותר כלכלי לקנות אבקת חלב בשוק העולמי. ייצור החלב -בישראל יצטמצם למינימום ואת השאר יביאו מחו"ל. · במצב זה אין כמובן, כל ערך לתכנון הענף וכל המערכות המרכזיות יקרסו בהיעדר מספר לקוחות שיצדיק את קיומן. מחיר השירותים יעלה ואתם מחיר החלב וכך כדאיות הייצור בישראל תפחת עוד יותר. · לאחר שנים ספורות, יישארו מעט יצרנים שיספקו את הביקוש לחלב טרי ולתוצרת ניגרת. כל השאר יובא על ידי המחלבות ורשתות השיווק מעודפי התוצרת המסובסדים במדינות אחרות- יותר חכמות. · מאות אלפי דונמים של מספוא יישארו ללא עיבוד, עובדי תנובה רבים ונותני שירותים בענף ייפלטו מהעבודה. לסיכום המשך קיומה של תנובה, כזרוע התעשייתית המשלימה את ייצור החלב ברפת, הינו קריטי להישרדותו של ענף החלב בישראל ובהתיישבות. כך מקובל במדינות הנאורות בעולם! הסיכון של הבעלים הקיימים מהפרטת תנובה ואובדן פרנסתם מהענף, גדול עשרות מונים מהערך השולי של פדיון המניות בתנובה. לפיכך, אסור להנפיק את תנובה או להפריטה! מהי החלופה המתאימה? "בסוף היום" צריך לשייך את תנובה, ובעיקר את תשלובת החלב שלה, לחברים בעלי האינטרס האסטרטגי בחברה - יצרני החלב. חשוב להפוך את תנובה ל"חברה בע"מ" כדי לשפר את ניהול החברה ואופן תפקודה. החברה תישאר פרטית ולא ציבורית. יש לאפשר לבעלים, שרוצים לפדות את חלקם, לעשות כך בערך הכלכלי של החברה ולרכז את תנובה בידי מספר קטן והולך של בעלים. מהלך זה ניתן לביצוע במספר דרכים משולבות: · אגודות יצרני חלב בקיבוצים ומושבים יקנו את חלקם של בעלי מניות הרוצים לפרוש. השקעה זו תשלים את השקעתם ברפת גם לשלב עיבוד החלב ושיווקו. · התנועות וארגוני הקניות יגדילו את אחזקותיהם בחברה ויפדו את חלקם של אלה שירצו לפרוש. זכות סירוב ראשונה לפדיון בתוך הסקטור והאזור. · תנובה תחלק לחבריה חלק גדול יותר מהרווח - וזה ישמש את הרוצים בכך לקניית מניות בחברה. · תנובה תסייע בגיוס הלוואות שישמשו לפדיון הפורשים מהחברה. ההלוואות יוחזרו מרווחים עתידיים וממימוש נכסים. · למניה הנפדית ייקבע ערך מינימלי על פי בדיקות השיווי שנעשו בתנובה - כך לא יקופח חלקם של הפורשים. · התהליך ייקח מספר שנים - אולם באמצעותו ניתן: לתת תמורה נאותה לעוזבים חברותם בתנובה, להעביר את החברה לפסי ניהול ככל חברה עסקית, וגם לשמור על אבני היסוד ההכרחיים של ענף החלב בהתיישבות. בהדרגה, הבעלים יהיו יותר הומוגנים ובעלי אינטרס משותף שיהיה משלים לעיסוקם בחקלאות. הסדר מוסכם יערך בין תנובה לבין יצרני החלב. כך מקובל בעולם הגדול והקפיטליסטי, כך ראוי שיהיה גם בישראל. כדי לבצע את המהלך נחוצה מנהיגות בעלת חזון ואמונה. מנהיגות שרואה בענפים הכלכליים של ההתיישבות מנוף לצמיחה ולא לפירוק. התאחדות מגדלי בקר לא תוכל להרים את המשימה לבדה, היא זקוקה למנהיגות הניהולית בתנובה, בתנועות ובארגונים הכלכליים שלנו. מי ירים את המשימה?
|
