16/08/2010
מאת: עו"ד עמית יפרח – יו"ר אגף קרקעות ואגודות שיתופיות בתנועת המושבים
לאחרונה פורסם בתקשורת כי באיחור של שנה הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל יוצאת לדרך וזאת לאחר שהושג הסדר עם עובדי המינהל. במאבקה של תנועת המושבים "להכניס רגל ברפורמה" לא שאפה התנועה להשיג בעלות על הקרקע, אלא להגיע לחוזה חכירה לדורות שייקנה לבעלי הנחלות במושבים ודאות לגבי זכויותיהם בקרקע וחירות כלכלית , וכל זאת במינימום חיכוך מול המינהל, או הרשות החדשה שתוקם בהתאם לרפורמה המאושרת. לצורך כך לא נדרשת "בעלות" ומספיקה חכירה לתקופה ממושכת ובתנאים סבירים והוגנים.
תביעתנו העיקרית הייתה ועודנה להשוות את זכויות המגזר החקלאי לזכויות המגזר העירוני בכל הקשור לזכויות בחלקת המגורים במושב, קרי, הכללים והתנאים הכספיים החלים על המגזר העירוני יחולו על השטחים שהם בעלי יעוד למגורים ולתעסוקה במגזר הכפרי.
הרפורמה שאושרה, בסופו של דבר, במסגרת התיקון לחוק מינהל מקרקעי ישראל, אמנם הכניסה את המגזר החקלאי למשחק אולם כללי המשחק לא באמת הוגדרו. ובכך משאיר המינהל לבג"צ את המלאכה של הגדרת הכללים, כפי שאלו יגזרו מהכרעת הדין בעניין החלטה 979.
במצב הקיים, בו הקשר בין החלטות מועצת מקרקעי ישראל לבין הביצוע בפועל של הנהלת המינהל הוא מקרי, כאשר יד שמאל איננה יודעת מיד ימין ולהיפך , בה הגוף המבצע (הנהלת המינהל) חודר לתחום אחריותו של הגוף המחוקק (מועצת המינהל)- אי יצירת מסגרת ברורה מהווה למעשה הנצחת המצב הקיים בעבור המגזר החקלאי.
למרות הסתייגויות וטענות רבות, אין ספק שהמינהל חייב לעבור שינוי מבני, ולו בכדי לתת את השירות המינימאלי לאזרח הפשוט- הן במגזר העירוני והן במגזר הכפרי.
רפורמה נכונה יכולה וצריכה לייצר את התועלות הבאות עבור מדינת ישראל: יציבות ניהולית סביב אדמות המדינה, הסדרת הזכויות של החוכרים השונים על אדמתם, הפחתת החיכוך בין המינהל לתושבי המדינה למינימום, יצירת מדיניות ארוכת טווח שנובעת מחזון ברור שנגזר מתוך האיומים הניצבים בפתחה של מדינת ישראל.
הרפורמה הנוכחית הנמנעת מהשוואת תנאי המגזר העירוני והמגזר החקלאי לא תייצר הסדרת תשתית חוזית ארוכת טווח ותיצור תועלות שליליות כמו: כאוס סביב ניהול הקרקעות של מדינת ישראל, הסדרת הפקידות בשיטת ניהול והתנהלות, יצירת אי ודאות מוחלטת באשר לזכויות הבסיסיות ביותר של המגזר החקלאי.
בכדי שהרפורמה במתכונתה הנוכחית תהווה הזדמנות אמיתית למגזר החקלאי , יש ליצור כעת לוח זמנים וכללים ברורים ליישומה בנוגע למגזר החקלאי, שעיקרם השוואת גובה דמי ההיוון בין המגזר העירוני לחקלאי ובכך לייצר אופק ופלטפורמה שמאפשרת תכנון ארוך טווח ברמת החקלאי.
לעיתים נדמה שהכלבים (והכוונה לכלבי השמירה של האדמות) נובחים והשיירה עוברת. אך לאן? לא ממש ברור. מה שברור הוא שההידרדרות בתנאים המוצעים למרחב הכפרי חייבת להיעצר. יש להתייחס לעשור האבוד שעבר על המגזר החקלאי כשיעור ולקח לעשור שפוי של קבלת החלטות חכמות יותר.
אופיר אבסלנדר – "רוני חסיד דוברות ויחסי ציבור"
