איך תראה החקלאות ישראל בשנת 2048

מאמר שכתב מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל אבשלום אבו וילן למוסף מיוחד של עיתון  Themarker על המרחב הכפרי:

עשרות אם לא מאות תרחישי עתיד אפוקליפטים פורסמו בשנים האחרונות על איך יראה כדור הארץ בעוד כ 30 שנה. חלקם אף מתועדים בסרטים הולווידים, בספרי מדע בדיוני ובשלל תחזיות של מדענים, חוקרים ומנהיגים. מה שבטוח הוא שכדור הארץ שלנו משתנה ואיתו גם הצרכים והיכולות שלנו להמשיך ולספק תוצרת חלקאית טרייה לאולוכסיית העולם.

אבל רגע לפני שאנחנו רצים על הגלובוס בואו נדבר על מה יקרה בישראל בעוד 28 שנה והאם החקלאים שלנו, אלו שנשארו עדיין, יצליחו לספק את תוצרת המזון הטרי לאוכלוסיה הגדלה בתנאים הנוכחיים.

איך תראה תמונת החקלאות הישראלית בעוד 28 שנה מהיום אם לא יעשה שום שינוי משמעותי בחקלאות הישראלית? הנתונים היבשים לפניכם. בשנת 2048 אוכלוסיית ישראל  תמנה כ-16-15 מיליון. כמעט כפול מהיום. האקלים יהיה קיצוני יותר, אנחנו מרגישים את זה כבר בשנים האחרונות. רק השנה נפגעו אלפי דונמים של חקלאות מגלי החום הקיצוניים. במקביל גיל החקלאי הממוצע כיום הינו כ-60 פלוס ומספר המועסקים בחקלאות קצת פחות מאחוז אחד מכלל המועסקים במשק כאשר החקלאות משתרעת על שטח של כ-4 מיליון דונם, ומספקת את הרוב המכריע של התוצרת הטרייה בהיקף כספי שנתי של כ-30 מיליארד ₪. האמת שזה המצב כבר עשור, והמספר לא עולה ביחס לאוכלוסיה. החקלאות בקפאון.

החדשות הטובות הינן שהמחקר החקלאי בתחומי גנטיקה, זרעים, מים, טכנולוגיות מתקדמות ועוד הוא מהטובים בעולם ומתפתח כל הזמן האתגר הגדול כעת הוא להתאים את היכולות הטכנולוגיות המפותחות שלנו  לביצועים בשטח בשלושים שנה הקרובות. אנחנו צריכים לדאוג היום למחר.

משבר הקורונה הדגיש את חשביות בטחון המזון לאזרחים, הנושא עלה לתודעה הלאומית וכעת זה בדיוק הזמן לייצר תוכנית סדורה שתבטיח לנו את אספקת המזון גם בעוד 28 שנה. זו צריכה להיות תוכנית ממשלתית ומתוקצבת שמסתכלת קדימה על כל היתרונות של הפיתוח והחקלאות הישראלית ויחד עם החקלאים בונה מודל שיאפשר להישען על תוצרת מקומית.

לתוכנית צריך להוסיף כמה צעדים מרכזיים שאפשר כבר היום לקדם על מנת לדאוג למחר.

ישראל מייצרת כיום 13% מגרעיני החיטה. נצטרך להגדיל משמעותית יצור גרעינים באדמות הנגב, לשם כך יש צורך בהבאת כל מי השיטפונות ומי הקולחים לאיזור זה. ההשקעה תצטרך להיות במסגרת פרויקט לאומי שהמימון אליו צריך להיות בחלקו ע"י השקעת מדינה, כדוגמת השקעה בתשתיות אחרות על ידי המדינה.

כמו כן, יש צורך בהגדלת אפשרויות הייצוא, בשנים האחרונות החלו החקלאים להגדיל את שטחי האבוקדו והתמרים שעיקרם ליצוא. נצטרך להמשיך בכך עד למקסימום האפשרי. הסכמי השלום הנחתמים בחודשים אלה עם מדינות המפרץ ובהנחה כי בשלושים השנים הבאות נוכל להגיע להסכמים נוספים – עשויים לפתוח לנו שווקים ליצוא ירקות ופירות, בהטסה או בשינוע ע"י רכבות. השווקים הללו יוכלו להוות תחליף לשווקים האירופים שבהם ירדנו מאוד בשנים האחרונות. אם תתממש תוכנית המגירה שבו מסילות הברזל של מדינות המזרח התיכון יאוחדו, הדבר יוזיל מאוד את היצוא הישראלי.

בנוסף לכך, הידע הרב המצוי כיום במחקר החקלאי ובידי החקלאים עצמם צריך לשמש כמנוף לפיתוחה של חקלאות ישראל בשני מישורים: האחד – חקלאים פעילים יוכלו להשלים הכנסתם ע"י הדרכת חקלאים במדינות נוספות על בסיס של מספר שבועות בשנה, כתוספת הכנסה למשק שברשותם,  וכמו כן – נוכל לקלוט מספר גדול של סטודנטים לחקלאות ממדינות אפריקה ואסיה שיבואו לארץ כמשתלמים מ-4,000 כיום – נוכל לגדול ל-20,000 עובדים משתלמים ויותר.

בתחום הפנימי – נצטרך להמשיך ולהגדיל את היחידות החקלאיות. דוגמאות אפשריות – איחוד רפתות, איחוד משקים מושביים וקיבוציים. בקצרה – ניצול כל היתרונות לגודל תוך שמירה על עיבוד מקסימלי של אדמות הלאום בכל רחבי הארץ והתאמת החקיקה ההיסטורית לשם כך.

גם תהליך עיבוד המזון יהיה חייב להשתנות. המחלבות כדוגמא יצטרכו לעבור למודלים של יצור מוצרים בודדים לאורך השנה כולה כדי להוזיל עלויות וכך גם גורמי עיבוד אחרים ונצטרך גם להגדיל את המכירה הישירה, נישות של גידול מיוחדות דוגמת אורגני, מזון טבעוני וכו'.

יש הרבה מה לעשות כדי להערך למחר. 28 שנים זה לא הרבה זמן אבל זה מספיק זמן כדי לפעול. כדי להצליח בתוכנית זו או דומה לה יש לקבל ההחלטות על כך בעיקר בתחומי המים והפשרת האדמות כבר כיום ע"י הממשלה כדי שבעתיד נוכל לקטוף תרתי משמע את הפירות העתידיים.

אבשלום וילן
מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל