השבוע פורסמו נתונים מדאיגים מאוד. נגיף הקורונה הדביק עד לכתיבת שורות אלו כ 100 אלף בני אדם ב-77 מדינות והביא לכ 4000 מקרי מוות בעולם. מדינות באירופה משביתות את הפעילות שלהם, הופסקו טיסות מסין ואירופה מאות אלפי ישראלים ביטלו נסיעות לחו"ל רגע לפני החגים ואלפים נכנסו לבידוד ביתי.
נתון מדאיג נוסף שפורסם השבוע הוא כי בעשור האחרון מספר המשקים החקלאים התכווץ ב 60%. מ 25,000 משקים בשנות ה 90 נותרה ישראל כיום עם כ 17,000 משקים חקלאים בלבד שבשעת חירום כמו זו המתקרבת עלינו אמורים לספק בטחון מזון ל 8.5 מיליון מאזרחי ישראל.
עכשיו תחברו בין הנתונים ותנסו לדמיין לעצמכם איזה משבר היה יכול להיות כאן אם לא הייתה לנו חקלאות ישראלית שמספקת מזון לאזרחיה ומדינת ישראל הייתה נשענת רק על ייבוא תוצרת חקלאית. היה מתחולל קרוב לוודאי משבר מזון רציני במדינת ישראל.
בישראל גידול אוכלוסייה הוא מהגבוהים בעולם המפותח. לפי התחזית בשנת 2039 יחיו בישראל כ 12.1 מיליון בני אדם. אספקה יציבה של מזון לתושבי המדינה היא קריטית והיא באחריות המדינה שצריכה לדאוג לאזרחיה. אין זה גם סוד כי מצבה הגאופוליטי של מדינת ישראל מורכב והדבר מחייב אותה נקיטת משנה זהירות כי במקרה של מלחמה או מבצע צבאי, אנחנו צפויים לסכנה של שיתוק ועצירת יבוא. משבר הקורונה הדגיש כי השיח הציבורי והפעילות הממשלתית בישראל אינם ערים מספיק למרכיב של הביטחון התזונתי בהקשר של הבטחון הלאומי והאיומים האסטרטגיים.
אז לפני שאנחנו נכנסים לבידוד, או מבטלים טיסות לחו"ל בגלל הקורונה חשוב לזכור ולהזכיר. אם אין עתיד לחקלאות אין עתיד לביטחון המזון שלנו. למדינת ישראל יש אחריות לשמור על הביטחון של תושביה על כל היבטיו. גם בתחום בטחון המזון. הפחתת מכסים על יבוא ירקות ופירות טריים ללא תמיכה משמעותית של הממשלה בחקלאות הישראלית היא סכנה לכלל אזרחי המדינה.
מלבד החשיבות הביטחונית בשמירה על הייצור המקומי חשוב לציין את היתרונות הבריאותיים של אספקת מזון מקומי לציבור. היתרונות במזון שאינו עובר ימים ושבועות בין מדינות בקירור וארזים, שנמצא בפיקוח בריאותי מוקפד ושיש לו יתרון סביבתי בשמירה על הגלובוס שלנו גם ברמת ייצור החמצן וגם מבחינת הפחתת השינוע האווירי והיבשתי.
על מנת לחזק את התוצרת המקומית חייבים לחזק את החקלאות הישראלית שנמצאת פסע ממשבר עמוק. האתגרים הכלכליים שיש על החקלאים הישראלים כמו מחירי המים, הקצאות העובדים הזרים ופערי התיווך הגבוהים הופכים את המקצוע שפעם היה נחשב לאחד החשובים למקצוע שצעירים במדינה לא רוצים להיכנס אליו בשל ריבוי הקשיים. קשה למצוא היום אנשים בני 20-30 שבוחרים לעסוק בחקלאות וניתן לספור אותם בעשרות בודדות במקום במאות או אלפים זאת לצד סקר שנערך לאחרונה שהציב את מקצוע החקלאי במקום גבוה בחשיבות שרואים האזרחים לגביו.
בנוסף, על מנת לחזק את החקלאות המקומית חייבים לקדם חוק לסימון מוצרים. שמענו בחודשים האחרונים לא אחת על רשתות שיווק שמייבאות עגבניות מטורקיה כדי לייצר לחץ על החקלאים הישראלים ולהוריד מחירים. מדינת ישראל צריכה לחוקק חוק לסימון תוצרת למען הצרכנים שזכותם לדעת מה ומאיפה הם קונים את המוצרים. אני מאמין באזרחי ישראל ויודע שהם ירצו לקנות רק תוצרת כחול לבן לא רק בגלל הרצון לתמוך בחקלאות הישראלית אלא בגלל ההבנה כי תוצרת מקומית היא הדבר הכי בריא וטרי שיכול צרכן לרכוש.
משבר הקורונה הוכיח לנו כי לצד הבהלה יודעת מדינת ישראל לפעול ביעילות ונחישות לשמירה על בטחון הציבור. הגיע הזמן לפעול בצורה אחראית גם בנושא החקלאות הישראלית, להיערך לעתיד ולתמוך בחקלאים ובתוצרת המקומית.
